אני חושב שאם אנחנו מחפשים אסטרטגיה לתנועת השיירה, יש 3 דברים שצריכים להעסיק אותנו והם: האתרים בהם השיירה עוצרת, הדרכים בהם השיירה תחלופ, והעמצאי המכני שמניעה את השיירה (חמור, רכב, בן אדם?). התשובה לשלושת השאלות היא אחת. כיוון שכל אחת מהבחירות תשליח ישירות על האחרות. למשל רכב שיגרור עגלה, לא יכול לחנות בכל מקום ואולי לא ליסוע בכל מקום אבל יכול בהחלט לעבור מרחקים הרבה יותר גדולים מאשר חמור או אדם. וכו"
והשאלה היא האם יש מחשבה מגובשת לעיניין או שהכל תלוי באוויר עוד. ואם היא לא מגובשת ואני מקווה כך כי זאת שאלה קריטית שהתשובה לה בהכרך משקפת את אופי הפעולה והאידיאולוגיה שבבסיסה.
אין עדיין משהו מוגדר. יש חזון כללי של התנועה בתוך העיר. מאין תולעת שיכולה לזחול לאורך רחוב המדרגות ולנוע הצידה לתוך סמטא ופתאום להתפרק ולהתפצל. מצד שני אנחנו בטוחים שיהיו גם כלי רכב. אנחנו נשמח אם השיירה תוכל לטפס יום אחד על גגות, ומי שלא יכול שיחנה למטה. האירוע במקרה כזה יהיה גם על הגגות וגם למטה. במקרה אחר חלק מהשיירה יכול לעלות על רכבת. כמובן שבאמצעות הפעולה אנשים יכולים להגדיר מחדש, גם בשבילנו, את מהות התנועה של השיירה שתוכל להשתנות מרגע לרגע
התנועה האורבנית היא תנועה מלאה בסוגים שונים של מכשולים; מכשולים פיסים מכשולים של החוק, מכשולים אנושיים שונים וכ"ו. כמו-כן כפי שיונתן אמר גם השיירה עצמה מביאה את המגבלות שלה לתוך המשוואה. הדבר שמרכז את כל המרכיבים האלו הוא הרצון או הצורך של הנווד להגיע מנקודה לנקודה, מעבר לכך נדרשת יכולת לגמישות גדולה מאוד ודינאמיות בפתרון בעיות בזמן אמת. אל מול תנועת ההתכנסות אל עבר מחנה, תנועת המסע יכולה להכיל בתוכה גם אלמנט של התפזרות. נמלים שנתקלות במכשול מתפזרות לכל עבר, אך יודעות למצוא מחדש את היעד. אנחנו אל מול מכשולים ידועים או מפתיעים יכולים לנכס יכולת דומה של התפזרות (דבר שמקשה מאוד על אכיפה של השיירה) ולמצוא בחזרה את דרכנו ליעד. האפשרות הזאת, בתנאי שמתואמת בקוד ברור ובסינכרון של כל חברי המסע, יכולה לייצר תנועה עירונית מורכבת, דרך כל צירי הגישה שבין שתי נקודות, בעלת מרכיבים מכונסים ומפוזרים כאחד, ויכולת לפעול כאורגניזם מסונכרן אך גם כתא בודד.
