הגיע הזמן לחזור לשאלה הזו... זו שאלה מאוד קונספטואלית ומאוד פרקטית באותו הזמן. זה נראה כאילו היא עוסקת בחזון עמוק, אבל חשוב להדגיש שהיא גם עוסקת בהשרדות יומיומית. אנחונו יוצאים החוצה, למסע ארוך בעיר. מה נאכל?
יש כמה אופציות - אפשר ליצור איכשהו הסדרים עם סופרמרקטים ולצוד אוכל סף שהיה נזרק אחרת. זה בעייתי כי יש גופים רבים שעושים את זה ונהיה להם בין הרגליים, מצד שני גם הפקות בסם שפיגל היו עושות דברים דומים אז זה אפשרי. אפשר גם לדמיין מקום שבו השיירה נכנסת לבתים פרטיים, של החברים שלה, של מי שמזמין אותה, ומשתמשת בציוד ששם. זה הגיוני מאוד ביחס לזה שאנחנו מסתובבים בתוך העיר וכל האמצעים האלו זמינים. מצד שני האם השיירה לא תהיה במצב כזה סוג של עלוקה על העיר. האם זה לא הנווד ההוא שהגיע לעיר והחליט שהכל יהיה בסדר והוא פשוט ינצל את החברים שלו שחיים בתוך המערכת עד תום לפני שיסלקו אותו? הוא פשוט שונא כסף אז הוא משתמש רק בכסף של חברים שלו. עוד אופציה היא שהשיירה תעסוק בלקטנות. נאסוף ונוכל שסק כל היום. דברים שאפשר לקטוף, להשיג... זה חוזר למוצרי הסופרמרקט שיורדים מהמדף. זה לא פוגע, כביכול, באף אחד, ועדיין זמין. כמובן שחכם יהיה לייצר גם עגלת מטבח, לאו דווקא אחת גרנדיוזית, אלא אחת שתתן לנו כלים אם יבואו אלינו האמצעים. כמה פרויקטים גם דיברו על להכין למשל עגלת חומוס. מעניין איך הם מתקדמים.
אבל הסיבה שאני מפרסם את התשובה הזו כאן היא שיש משהו יותר קריטי בשאלה: בכל הדוגמאות, הפלא ופלא, אנחנו בעצם מתבססים על הכלכלה הקיימת בתוך העיר ופועלים בגבולותיה. ואם כבר לקחנו על עצמנו את עול הכלכלה על כתפינו, מהו היחס שלנו אליו? האם השיירה יכולה להרוויח את לחמה בכבוד, גם בהתבסס עם זה שאם יהיה לנו שמן, קמח ומים זה כבר לחם טוב.
בסופו שם יום הפתרון שאני יודע לחשוב עליו הוא שילוב של כל האמצעים השונים ביחד. פיתרון מהכובע וכובע מלא פתרונות שונים. מצד שני בהחלט יש טעם להציף את השאלה הזו, ואוכל זה נושא טוב לטעם, כי הוא מובן כצורך בסיסי תוך כדי שהוא משמש (כמו שנעם וכל חברי הקיבוץ הדגימו באופן כמעט מושלם) כאמנות.
